פס"ד בערעור על עונש בעבירות של מירמה והפרת אמונים בתאגיד

השופטת ת' שפירא:

הקדמה

1.         חברת נ' פלדמן ובנו בע"מ (להלן: "חברת פלדמן" או "החברה") הינה חברה ציבורית אשר חל עליה, בין השאר, חוק ניירות ערך, תשכ"ח - 1968 (להלן: "החוק" או "חוק ניירות ערך") והתקנות שהותקנו מכוחו. בשנים נשוא כתב האישום, כמו גם היום, נסחרות מניותיה של חברת פלדמן בבורסה לניירות ערך בתל-אביב (להלן: "הבורסה").

            גדעון פלדמן (להלן: "פלדמן"), המערער 1 בע"פ 70796/06, כיהן בתקופה נשוא כתב האישום כמנכ"ל חברת פלדמן וכדירקטור בה. בתקופה זו החזיק פלדמן, ביחד עם אחיו ואחותו, כ- 60% מהון המניות המונפק והנפרע של החברה.

            שמואל שרווי (להלן: "שרווי"), מערער 2 בע"פ 70796/06, היה בין השנים 1994 ליולי 2001 חשב חברת פלדמן.

            אהרון הראל (להלן: "הראל"), המערער בע"פ 70783/06, כיהן בתקופה נשוא כתב האישום כסמנכ"ל חברת פלדמן. מינואר 1994 עד יוני 2001 שימש הראל גם כמנהל הכספים, חשב ומזכיר החברה.

            בתקופה הרלבנטית החזיק הראל ב- 2.5% מהון המניות של החברה. בנוסף, היה הראל חתום על הסכם הצבעה יחד עם פלדמן,  אחיו, אחותו וגופים נוספים במשפחת פלדמן.

כתב האישום

2.         בתאריך 14.6.05 הוגש כנגד פלדמן, הראל ושרווי כתב-אישום, ובו יוחסו להם עבירות על-פי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך וסיוע לעבירות דנן: מירמה והפרת אמונים בתאגיד, על-פי סעיף 425 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"); וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, על-פי סעיף 415 לחוק העונשין.

            בטרם החלה שמיעת הראיות, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, במסגרתו הודו והורשעו בעבירות שיוחסו להם בכתב-אישום מתוקן. הצדדים לא הגיעו להסדר בענין העונש.

כתב האישום המתוקן מחזיק שלושה אישומים, כדלקמן:

האישום הראשון

3.         בין השנים 1998 - 2002 (להלן: "התקופה הרלבנטית") משך פלדמן מעת לעת כספים מקופתה של חברת פלדמן לשימושו האישי. כתוצאה מפעולה זו, במהלך שנת 2002, הגיע חובו של פלדמן לשיא היקפו ועמד על 2.4 מיליון ש"ח, לא כולל ריבית. הראל סייע לפלדמן למשוך את הכספים מן החברה, תוך שהוא מבצע את כל הפעולות הנדרשות לצורך המשיכה.

            משיכות הכספים, המהוות עיסקאות חריגות בין חברה ציבורית לבעל שליטה בה, חייבו עמידה בתנאים הנקובים בפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, ומאוחר יותר בחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), וכן אישורן ועמידתן בתנאים הנקובים בתקנות ניירות ערך מהשנים 1994 ו- 2001 (להלן: "תקנות בעלי-שליטה").

            דא עקא, פלדמן, בסיועו של הראל, "נמנעו בכוונה מנקיטת ההליכים ... על-מנת להסתיר מן הדירקטוריון של חברת פלדמן, מבעלי המניות ומציבור המשקיעים, את משיכות הכספים, וכדי לאפשר את המשך משיכות הכספים" (ס' 9 לכתב האישום).

4.         העבירות אשר יוחסו לפלדמן הן: מירמה והפרת אמונים בתאגיד - עבירה על-פי סעיף 425 לחוק העונשין; ו- אי-קיום הוראות סעיף 36 לחוק ניירות ערך ותקנות בעלי-שליטה - עבירה לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ולתקנות הרלוונטיות. הראל הואשם בסיוע לאותן עבירות.

אישום שני

5.         על-פי החוק ותקנותיו, היה על חברת פלדמן להגיש דו"חות כספיים שנתיים, דו"חות תקופתיים ודו"חות ביניים, לאחר שאלו עברו ביקורות או סקירה של רואי-חשבון החברה. בדו"ח התקופתי ותקנותיו, היה על החברה לכלול כל תשלום ששילם התאגיד לנושא משרה בכירה בו, וכן כל טובת הנאה שקיבל בעל ענין בתאגיד. בנוסף, נדרשה החברה לפרט בדו"ח הכספי כל עיסקה עם בעל ענין, יתרות בעלי ענין וכל שכר וטובת הנאה לבעל ענין.

            למרות האמור לעיל, פעלו פלדמן והראל בעצה אחת, על-מנת שמשיכות הכספים לא ישתקפו בהנהלת החשבונות של החברה, רואי החשבון לא ידעו על קיומם וכך לא יתגלו בדו"חות הכספיים.

לשם כך, מידי רבעון, נטלו השניים הלוואה בנקאית על-שם פלדמן למספר ימים, לצורך כיסוי יתרת החובה שנרשמה בכרטיסו האישי של פלדמן בהנהלת החשבונות של החברה. לאחר מספר ימים החזיר פלדמן את ההלוואה לבנק.

            שרווי ידע על פעולותיהם של פלדמן והראל, ולעיתים אף פעל ביחד עימם לצורך משיכת הכספים או לצורך הסוואת משיכתם, חישב את יתרות החובה שצריך להסתיר, ופנה לבנק לקבלת ההלוואה לכיסוי היתרה לכמה ימים, כאמור לעיל.